רבקה וולפטיס, האם החורגת המפתה, מפתה אותה במעונות

רבקה וולפטיס, אם חורגת חונקת, מוצאת את עצמה נמשכת לחדר המעונות של בנותיה החורגות הצעירות והמושכות. החדר הוא מקלט של פיתוי, מלא בריח משכר של נעורים ותמימות. היא לא יכולה לעמוד בפני הדחף לחקור את הטריטוריה האסורה של המעונות, אצבעותיה מתחקות אחר קימורי הריהוט, מגעה כמעט מתחכך בכרית שבה הניחה פעם הילדה את ראשה. הריגוש של הטאבו קובע את הדופק שלה, והיא לא יכולה שלא להיכנע לרצונותיה. היא משחילה את ידה מתחת לשמיכה, אצבעותיה חוקרות את השטח הלא נגוע של גוף הבנות. הילדה מתנשפת, עיניה פעורות בהפתעה ובגירוי. הגבולות מטשטשים כשהם נכנעים לתשוקתם המשותפת, גופם השזור במחול עתיק כמו הזמן עצמו.